רכישת נכסים - בחברה או אצל היחיד? 

מנוף פיננסי ברכישת נכס בחברה

סעיף 126 לפקודת מס הכנסה קובע, כי "מס חברות" החל משנת 2014 ואילך הוא בשיעור 26.5%. דא עקא, שהשימוש בכספי החברה מוגבל לשימוש בחברה לצורך פיתוחה וקידומה ואינו ניתן לשימוש על ידי בעלי המניות. כלומר, שיעור מס זה מתייחס לרווחים בלתי מחולקים.

אם כך, החל משנת 2014 חברה המחלקת רווחיה לבעלי מניותיה כדיבידנד תשלם מס חברות בשיעור 26.5% ובעל המניות, אם הוא בעל מניות מהותי, יחויב במס בשיעור 30% מיתרת הרווח לגבי בעל מניות מהותי, דהיינו המס האפקטיבי החל על אותם רווחים מחולקים יהיה, החל משנת 2014, בשיעור 48.55% כדלקמן:

רווח החברה

100.00

מס חברות בשיעור 26.5%

(26.50)

יתרת הרווח לחלוקה

73.50

30% מס על דיבידנד

(22.05)

דיבידנד נטו ליחיד

51.45

לעומת זאת, המס השולי המרבי החל על יחיד או שותפות בשנת 2014 הוא 48%[1], בין אם ימשכו את רווחיהם מהעסק ובין אם ישאירום בעסק[2]. אולם אפשר ששיעור המס אצל היחיד יופחת בהמשך למגמה של הפחתת שיעורי המס בחברה ואצל היחיד.

כאשר שיעור המס השולי אצל יחיד הוא 48% (בשנת 2014), הפעלת העסק במסגרת יחיד/שותפות עשוי להותיר בידי בעל העסק הכנסה נטו של 48% בלבד, הוספת דמי ביטוח לאומי ובריאות בשיעור נטו של כ-13%, אינה רלוונטית ברמת הכנסה גבוהה בה שיעור המס השולי מגיע ל-48%[3].

נטל מס דו שלבי במכירת נכס בחברה

אמנם נוצר מנוף מס פיננסי היוצר יתרון ברכישת נכסים בחברה ולא אצל היחיד. מנוף שגורם, ליצירת תשואות מצטברות נוספות בחברה. דא עקא, שכאשר בעל המניות יבקש למשוך אליו את הכספים שנותרו בחברה לאחר מס, ייווכח שהמשיכה כרוכה בתשלום מס נוסף. יש לציין, ששיעור מס רווח ההון ומס שבח מקרקעין על החלק הריאלי בחברה הוא בשיעור 26.5%, בעוד שאצל היחיד - הוא בשיעור ליניארי משוקלל[4].

המסקנה העולה מהמקובץ לעיל, היא שאם לוקחים בחשבון את שיעור המס על רווח הון ושבח מקרקעין ריאליים, ואת המס הנוסף שמוטל על בעל המניות בחברה, בחלוקת הדיבידנד ממימוש הנכסים בחברה (או מס רכישה נוסף על רכישת מקרקעין בחברה, ולאחר מכן העברתו ליחיד), עדיף לרכוש את הנכס אצל היחיד, שחל עליו, בדרך כלל, מס שאינו עולה על 25%, מאשר בחברה. עם זאת, קיימים מצבים בהם המסקנה תתהפך. להלן נדון במצבים אלה.

למרות המסקנה לעיל, לפיה מומלץ לרכוש נכסים אצל היחיד ולא בחברה, נמצא בכל זאת מקרים בהם עדיף לרכוש נכסים בחברה.

2.1 "נכס חלומות"

החסכון כתוצאה מהפרש המס בין חברה לבין יחיד יושקע בחברה בנכסים - במבנה עסקי, או בנכסים עסקיים אחרים מבלי שימומשו כלל.

ההנחה הבסיסית היא, שמדובר במבנה שמומן במהלך השנים מהצטברות החסכון במס הכנסה ואולי גם בדמי ביטוח לאומי. אם לפירמה רווחים גבוהים - במליונים רבים - יתבטא החסכון בהפרש המס. אם, לעומת זאת, הרווחים הם בסכומים נמוכים, אלו לא יושקעו, מן הסתם, בנכסים בחברה, ויימשכו בצורת משכורת.

תכנית זו מתאימה לבעל מניות בחברה שאינו זקוק לצרכיו הפרטיים לרווחי החברה ולכן יוצר לעצמו מעין מקור ל"פנסיה בעתיד".

ההכנסות מדמי השכירות שיופקו מהנכס הנ"ל ישמשו כ"פנסיה" שתחולק לבעלי המניות. ניתן להפוך את החברה בעלת המבנה לחברת בית כמשמעותה בסעיף 64 לפקודה לצורך משיכת הרווחים. זאת, כדי למנוע את טענת פקיד שומה שהמשכורת המשולמת אינה משכורת אלא חלוקת דיבידנד.

2.2 השקעה בנכס ומימושו לאחר תקופה

ניתן להשקיע את יתרת הרווח במבנה ולממשו כעבור תקופה באחת מהדרכים הבאות:

2.1 הפיכת החברה לחברת בית זמן סביר לפני מכירת הנכס ומימוש הנכס במסגרת חברת בית[5];

2.2 מימוש הנכס על ידי מכירת המניות לגורם חיצוני[6]

ככל שהזמן חולף, התשואה מהשימוש בכספים שנחסכו בחברה ו/או במבנה מביאה לחברה תוספת הכנסה ומגדילה בכך את יתרת הרווחים נטו בידי החברה לעומת היחיד.

כידוע, מכירת מבנה על ידי החברה לגורם חיצוני, יוצרת בחברה שבח מקרקעין, שהחלק הריאלי בו יחויב במס בשיעור של 26.5%. כך גם לגבי מכירת נכס הוני אחר שאינו מקרקעין.

בנוסף לכך, משיכת תמורת המבנה בניכוי המס הנ"ל כדיבידנד על ידי בעל המניות, תגרור מס נוסף של 30% על התמורה המחולקת כדיבידנד. כפל מס זה יוצר שיעור מס אפקטיבי של 48.55% [48.55% = 0.735 x 30% + 26.5%].

שעור מס גבוה זה על רווח הון (אשר אמור להיות בשיעור נמוך יותר) מחייב בחינת חלופות מימוש שונות כדי להתגבר על המכשולים שניצבים בפני נישום שמעוניין לרכוש את הנכס דוקא בחברה ולא אצל היחיד, למרות האמור לעיל.

סעיף 64 לפקודה קובע, שהכנסתה של חברת מעטים, שכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים, תיחשב לפי בקשתה, וכפי שיורה המנהל, כהכנסה של חברי החברה, כולם או מקצתם.

נשאלת השאלה האם הכנסה לעניין ייחוסה לחברי החברה כוללת גם שבח מקרקעין.

עמדת רשות המסים, כפי שפורסמה בקובץ ההוראות המקצועיות היא, שדין שבח ממכירת מקרקעין בחברה משפחתית כדין הכנסה חייבת[7].

נראה, שלפי אותו הגיון, ניתן להבין שהכלל הנ"ל שנקבע יהיה נכון גם לגבי חברת בית. אם הנחה זו נכונה, ניתן יהיה ליישם תכנון מס כמובא להלן. ואכן, בהחלטת מיסוי 49/08 מיום[8] 5.4.09 נקבע שלענין סעיף 64 לפקודה שבח מקרקעין ייחשב כהכנסה חייבת.

חברה רגילה תוכל בסוף דרכה להפוך לחברת בית על ידי כך שתמכור את כל נכסיה פרט לנכסי המקרקעין (שהם נכסי בית), כדי שתוכל לעמוד בהגדרת חברת בית לפי סעיף 64 לפקודה. לאחר מכן היא תמכור את המקרקעין ובהיותה חברת בית, תתחייב במס שבח של היחיד ויתרת השבח תחולק ללא מס נוסף בין חברי החברה.

פעולה זו מונעת כפל מס, אשר היה חל לולא הפיכתה לחברת בית.

3.2 מימוש הנכס על ידי מכירת המניות לגורם חיצוני

יש אפשרות, שבסוף הדרך, במקום למכור את הנכס ניתן יהיה למכור את המניות לגורם חיצוני. המניות מקנות לרוכש את השליטה והבעלות על המבנה.

בעל המניות המוכר מניותיו, בהיותו בעל מניות מהותי, יתחייב במס רווח הון בשיעור ליניארי מהרווח הריאלי על המניות אשר חל על היחיד [9]

מכירה בשיטה זו מאפשרת לחברה להימנע מכפל המס החל בחברה. בעל המניות המוכר את מניותיו משלם למעשה, אותו מס שיחיד היה משלם אילו היה בעלים ישירים של המבנה.

היות ושיטה זו טובה לגבי בעל המניות המוכר את מניותיו, יש להניח כי יהיה לו קושי לשכנע קונים פוטנציאליים לרכוש את המניות ולא את נכסי החברה, לרבות מקרקעין בחברה. החסרונות לגבי הרוכש באים לידי ביטוי בצורך בפירוק החברה שהם רכשו, תשלום מס על השבח הריאלי שבחברה ותשלום מס רכישה נוסף בעת העברת המקרקעין לבעלות הרוכש.

3.3 מימוש הנכס בדרך של פירוק

מימוש ומשיכה שלא בדרך פירוק

שיעור המס החל על שבח ריאלי ממכירת נכס בחברה לא יעלה על 26.5%, ואילו אצל היחיד - שיעור מס ליניארי משוקלל כאמור לעיל. במשיכת הכספים כדיבידנד מהחברה שיעור המס יעלה ל-48.55% כאמור [48.55% = 0.735 x 30% + 26.5%].

מימוש ומשיכה בדרך של פירוק

לאחר תיקון 147 לפקודה, אם החברה הכריזה על פירוקה, ורק לאחר מכן מכרה את הנכס, אגב פירוק, בהתאם להוראות  סעיף 93 לפקודה יחושב המס אצל בעלי המניות לפי חלוקת הכספים נטו בפועל וללא זיכוי מהמס ההוני ששולם על ידי החברה.

בהיעדר עלות למניות ובהיעדר ליניאריות שיעור המס הכולל יהיה גם כאן 48.55%, כמו במימוש ומשיכה ללא פירוק.

ההשוואה בין רכישת נכס הון בחברה לעומת רכישתו אצל היחיד, מעלה את הנקודות הבאות:

המועד/התקופה

הנושא

יתרון או חסרון

התחלה

מימון רכישת הנכס

היתרה לאחר מס חברות היא בשיעור 73.5%

(73.5% = 26.5% - 100%). יתרון לחברה לעומת יחיד שאצלו יתרת הרווח לאחר מס שולי מרבי היא בסך 52% (52% = 48% - 100%)

במהלך התקופה

משיכת כספים שוטפת

בחברה - בחלוקת דיבידנד - לפי 48.55%

(48.55% = 0.735 x 30% + 26.5%)

אצל היחיד - מס מדורג. מס שולי מרבי - 48%; משיכת סכומים בגובה הפחת, שאינה מתחייבת במס נוסף

סיום

מס שבח או מס רווח הון לגבי החלק הריאלי במכירת הנכס בסוף תקופה

בחברה - מס בשיעור 26.5%;

אצל היחיד - מס ליניארי משוקלל

משיכת הכספים במימוש הנכס

בחברה - מס בשיעור 30% במשיכת דיבידנד אצל בעל מניות מהותי

אצל היחיד - אין מס נוסף במשיכת הכספים

תוצאת מס כוללת במימוש הנכס בחברה:

(48.55% = 73.5% x 30% + 26.5%)

קיימת אפשרות להתגבר על קיומו של מס נוסף במימוש הנכס בחברה. אפשרות זו ניתן להשיג על ידי הפיכת החברה לחברת בית זמן סביר לפני מימוש הנכס.

אפשרות אחרת היא בהחזקת "נכס חלומות" מבלי לממשו בחברה.

כמו כן, בבוא העת ניתן להעלות אפשרות של מימוש מניות בחברה במקום מימוש הנכס בחברה.

ניתן לומר, שאם היקפי הפירמה גבוהים (מליוני ש"ח), וכבר קיימים שיקולים מחוץ לתחום המס להתאגד כחברה, ויש צורך במימון פרויקטים רווחיים בתוך החברה, ואין צורך במשיכת כספים שוטפת, הרי שניתן לעשות מאמץ ולרכוש את הנכס בחברה, תוך ידיעה שבמועד מאוחר יותר יהיה צורך להתגבר על המכשולים שניצבים בפני החברה במימוש הנכס.

[1]  החל משנת 2013 חלה תוספת מס על הכנסה חייבת כמשמעותה בסעיף 121ב(ה) לפקודה, בשיעור 2% מעל הכנסה חייבת בסך 811,560 ש"ח.

[2]   ניתן להתעלם מדמי ביטוח לגבי חלוקת דיבידנד לבעל המניות מתוך רווחי החברה, כי הדיבידנד המתקבל אצל בעל המניות פטור מדמי ביטוח, בהתאם לסעיף 350(א)(6) לחוק. החל משנת 2008 חל פטור מדמי ביטוח לגבי חלוקת דיבידנד גם לגבי בעל שליטה.

[3]   כאשר היחיד מגיע לשיעור מס שולי מרבי, הוא גם עשוי לעבור את סכום ההכנסה המרבי החייב בדמי ביטוח ולכן אין להוסיף ברמת הכנסה זו את שיעור דמי ביטוח.

[4]    הליניאריות במס רווח הון אצל היחיד היא כדלקמן: רווח הון ריאלי עד 31.12.02 - שיעור מס שולי לפי שנת המכירה; לתקופה 31.12.11-1.1.03 - שיעור מרבי של 20%; ומ-1.1.12 ואילך - שיעור מרבי של 25%. אותם שיעורים חלים לגבי שבח מקרקעין אך התקופה הראשונה הסתיימה ב-6.11.01 והתקופה השניה התחילה ב-7.12.01.

[5]   אמנם הכנסה חייבת אליה סעיף 64 לפקודה מתייחס, אינה כוללת שבח מקרקעין. ברם, בהחלטת מיסוי 49/08 מיום 5.4.09 (ראו האתר המשפטי מסטקס) נקבע שלענין סעיף 64 שבח מקרקעין ייכלל בהכנסה החייבת. עם זאת, יש לקחת בחשבון שמצד פקיד השומה עלולה לעלות טענה על עסקה מלאכותית.

[6]   דרכי מימוש אחרות בהן אין יתרון מס כאמור הן: מימוש הנכס בדרך של פירוק; מימוש הנכס וחלוקתו בדרך של דיבידנד רגיל.

[7]   בקובץ ההוראות המקצועיות של נציבות מס הכנסה נקבע, שדין שבח ממכירת מקרקעין בחברה משפחתית כדין הכנסה חייבת:

"ניתן לומר ששבח מקרקעין אינו 'הכנסה' כמשמעותה בפקודה, ועל כן, לכאורה, אין לייחס שבח מקרקעין של חברה משפחתית לנישום. יחד עם זאת, אין ספק, שכוונת המחוקק היתה להחיל את שיעורי המס של היחיד על כל סוגי ההכנסות - גם על שבח מקרקעין - ועל כן יש לפרש את המושג הכנסה במובנה הרחב, הכולל גם שבח מקרקעין. פירוש מצמצם מעוות את כוונת המחוקק ויוצר בעיות סבוכות בהליכי השומה ובחישובי המס".

נפסק ששבח מקרקעין אינו מהווה הכנסה לפי הפקודה בעמ"ה 27/90 גיבור סברינה בע"מ נ' פשמ"ג, האתר המשפטי מסטקס, בנושא קיזוז מקדמות מס הכנסה כנגד שבח מקרקעין, וכן בעמ"ש 1499/90 צבי שנל נ' מנהל מס שבח רחובות, האתר המשפטי מסטקס, בו דחה בית המשפט בקשת נכה לקבל פטור במסגרת סעיף 9(5)(ב) לפקודה לגבי שבח מקרקעין. בית המשפט דחה זאת משום ששבח מקרקעין אינו נכלל בגדר הכנסה. ראו גם עמ"ה 41/91 אברמזון נ' פ"ש רמלה, האתר המשפטי מסטקס; ע"ש 176/96 החברה לישראל בע"מ נ' מנהל מס שבח, האתר המשפטי מסטקס. ראו גם ע"א 288/84 מנהל מס שבח נ' שרלוטה רוזנבאום, האתר המשפטי מסטקס.

בהתאם להגדרת "הכנסה" בסעיף 1 לפקודה וכן סעיף 28(י) לפקודה, שבח מקרקעין איננו נכלל בהגדרת הכנסה. בדרך זו משיגים יתרון מס, אשר ניתן היה בעבר להשיגו במישרין, על פי סעיף 12 לחוק מס שבח ואשר היה ידוע כ"הלכת מרגוליס" (ע"א 38/73 מנהל מס שבח נ' מרגוליס, האתר המשפטי מסטקס; פד"י כח(1) 61). משיכת הרווחים ממכירת המקרקעין בדרך של דיבידנד, שמחולק מתוך רווחי חברה משפחתית, כפי שהוצגה לעיל, הינה דרך עוקפת להחיות את "הלכת מרגוליס". לאור "הלכת מרגוליס", ניתן היה בעבר, על פי סעיף 12 לחוק מס שבח, לבקש שיום הרכישה יהיה יום רכישת מקרקעין בחברה, ולא יום רכישת הזכות במקרקעין בידי עושה הפעולה. תיקון 15 לחוק מיום 11.7.1984 ביטל הלכה זו.

[8]   ראו החלטת מיסוי 49/08 מיום 5.4.09 באתר המשפטי מסטקס.

[9]   הוא רשאי לפרוס אחורה את רווח ההון ל-4 שנים ועל ידי כך להקטין המס. ראו מ' כהן - י' אילוז תכנוני מס עמ' 4929 וכן באתר המשפטי מסטקס.

• כניסה לאתר הכותב לחץ כאן